אמש שברתי שיא אישי, ומעשה שהיה כך היה:
הגעתי לשדה לטיסת הלילה שלי לסינגפור (דרך תיאלנד). אני חבר גולד באלעל אז כרגיל הגעתי שעה לפני הטיסה. ב 22:00. (הטיסה ב 23:05). סבבה. קצת תור בתשאול בטחון ואז צ'ק-אין ואני שמח וטוב לבב. חייכתי לי.
או אז אמרה הדיילת: תראה, הדרכון שלך יפוג תוקף בעוד שישה חודשים פחות שבועיים. בסינגפור לא יתנו לך להכנס פחות משישה חודשים. הא? הרמנו טלפונים, עניינים ואכן - אפילו יום אחד חסר והם לא נותנים להכנס.
אופס.
45 דקות לטיסה.
הדיילת הנחמדה אמרה לי, "אל תדאג, נעזור לך. צריכה להיות שלוחה של משרד הפנים בקומה 2".
הלכנו.
היה סגור.
אין למי להתקשר. אין כלום, רק פתק: "תיכף אשוב" (נו, בטח).
אמרה לי הדיילת: "מצטערת". אמרתי: "אין מצב. תחפשי אותם, אני הולך להצטלם".
מכונת הצילום נמצאת בקומה 1. הגעתי בריצה.
אופס, לא עובדת. בשירות לא עונים. כמובן.
"מצטערת, אין עוד מכונת צילום". אמרתי: "אין מצב".
שאלתי את איש הבטחון. הוא אמר שיש עוד אחת בקומה למעלה.
רצתי.
20 דקות לטיסה.
המסך של המכונה למעלה היה מכוסה ב"Microsoft Error Message".
אופס.
ניסיתי בכל זאת, אבל אי אפשר היה לראות את התפריטים, אז פשוט לחצתי OK, OK, OK וקיוויתי לטוב. לא היה פלאש.
בכל זאת יצאו תמונות, רק שבפורמט אמריקאי, ענק.
רצתי למשרד הפנים. לא יאמן אבל הפקידה הגיעה. אמרה לי: "מצטערת, התמונות לא בפורמט הנכון". אמרתי: "אין מצב". אמרה לי: "טוב, אתה נחמד, נסתדר".
עשתה לי דרכון (500 שקל). לקח עוד 5 דקות.
10 דקות לטיסה.
רצתי (עם הדיילת) דרך הביטחון ובקרת הגבולות.
הגעתי לגייט.
2 דקות לטיסה.
דיילת חייכנית אומרת לי "ברוך הבא וערב טוב אדוני, מה תרצה לשתות".
חייכתי.
אמרתי: "מים".
נשתמע מסינגפור.
0 הערות קוראים:
הוסף רשומת תגובה