אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

מה למדנו מבני הטוקלאו?

טוקלאו, יש מקום כזה.

זהו אי משונה בכל קנה מידה. הוא פחות או יותר המקום האחרון על פני כדור הארץ שיש לכם סיכוי להגיע אליו במקרה. זוהי מסגרת אלמוגים דקה בצורת אי שעליה מתגוררים משהו כמו 1500 איש ביום טוב. האי המשונה הזה תקוע באמצע האוקיינוס השקט, במקום-לא-מקום, מרוחק אלפי קילומטרים מכל יבשה. משנת 1925 טריטוריאלית הוא שייך לניו זילנד.
תעשו במפה זום ל B כדי לראות את טוקלאו. שווה מאוד. מוזר.

View Larger Map

מחקר בני הטוקלאו, עליו כתבתי בעבר כאן, הוא מחקר מדהים ומרתק, ובמיוחד חשוב שכן מעט מאוד הם מחקרי הסביבה שיכולים לטעון לסיבתיות. מחקר בני הטוקלאו הוא כזה. הוא מחקר ותיק מאוד שנערך לאורך זמן רב מאוד. הוא החל בשנות השישים ונמשך כ 30 שנה. הוא היקף 99% מהתושבים המתגוררים באי כך שהוא נותן תמונה מקיפה ועמוקה של תרבות שלמה, אם כי זערורית למדי. באופן דומה נערך מחקר על איון אחר, גם הוא מעגל אלמוגים, "רק" 3000 ק"מ משם, עדיין בתוך עומק האוקיינוס השקט, כאן מדובר על האי Pukapuka שהוא חלק מאיי-קוק (פולינזיה הצרפתית - A במפה). גם שם אוכלוסיה של כמה מאות אנשים בלבד שכולה נסקרה ונבדקה משנות השישים ואילך.
תרבויות האיים האלה אינן תרבויות חקלאיות. על האיים האלה גדלים עצי קוקוס, מסביב יש שפע ים (ודגים), ועל האיים גדלים גם שורשים עמילניים שונים. בטוקלאו, לה יש אדמה יותר יציבה, יש נוכחות רבה של "עץ הלחם" (שיש לו פירות עמילניים), ופירותיו זמינים כ8 חודשים בשנה. בפוקפוקה יש יותר שורשים הדומים לבטטות - Taro.
למרות ששתי התרבויות האלה היו כמעט לחלוטין סוג של ציידים לקטים, הרי שבשתיהן אכלו בתזונה המסורתית הרבה מאוד פחמימות דווקא, ובעיקר עמילניים (אין שם קמח ואין סוכר, למעט תספוקת שהחלה להגיע מתחילת המאה הקודמת מדי כמה חודשים בסירות מניו זילנד). הם כמעט ואינם אוכלים פירות "מתוקים" (אין). הם אוכלים הרבה דגים ופירות ים, וגם קצת תרנגולים וחזירים שהחלו לגדל שם, אבל סך רמת החלבון שלהם נמוכה יחסית. בכל ארוחה הם אוכלים קוקוס. דגים ושורשים נאכלים תמיד עם קוקוס מיובש או טרי. אגוז ירוק משמש לשתיית הנוזל. ההבדל העיקרי בין שתי הקבוצות הוא תבנית האכילה. בטוקלאו אכלו בדרך כלל ארוחות בוקר של שתית חלב קוקוס, וארוחה גדולה בצהרים. בפוקפוקה לא היתה שום תבנית וצום לסירוגין הוא חלק מהנורמה ומ"תבנית" האכילה.
בקיצור, בני הטוקלאו אוכלים כמויות עצומות של שומן רווי - יותר מכל תרבות אנושית אחרת ! כ 61% מהקלוריות שלהם באות משומן רווי (קוקוס). והם חיים בשלווה יחסית, ללא תיעוש, ללא בנקים וללא הפגנות. אוהלים דווקא יש. משנות השישים ישנה עליה קבועה ועקבית בכמות הסוכר שצורכים באיים, והתחלואה עלתה בהתאמה.
מכל מקום ובשורה התחתונה, הם נראו ללא השמנה, ללא תחלואה מערבית, ועם נתוני דם מצוינים. מחלות לב אינן קיימות. הנה החברים מטוקלאו בתמונה קבוצתית מ 1876.
בתחילת שנות השישים החל פרוייקט הגירה מסיבי מהאיים לניו זילנד ("היבשת") בעידודה של ממשלת ניו זילנד, והתהליך כולו לווה במחקר מדוקדק וקפדני. יתרונו העצום של מחקר בני הטוקלאו הוא בכך שהשווה את בריאות הילידים שנותרו להתגורר באי לאלו שהגרו ליבשת ניו זילנד ושינו את התזונה ואורח החיים שלהם בהתאם. זהו מחקר עצום שעקב אחריהם משך 20-30 שנה ויתרונו הוא בזהות הגנטית בין שתי הקבוצות ובמיקוד ההבדלים הבריאותים כפונקציה של ההגירה והבדלי התזונה שבאו בעקבותיה.
סטפן כתב לפני כמה שנים סדרת מאמרים נהדרת, יסודית ומפורטת על מסקנות המחקר ההוא ומה אפשר ללמוד ממנו בכל תחום ואני מאוד ממליץ לקרוא, אבל גם בלי לקרוא הכל אתם עשויים לנחש שעם המעבר לניו זילנד ירדה פלאים כמות השומן הרווי שהם אכלו ועלה כמות השמנים הבלתי רווים, כמו גם כמות הקמח והסוכר. תוך שנים מועטות אוכלוסיית הילידים המהגרים החלה להראות סימנים של מחלות לב וסוכרת, כמו היו שאר אזרחיה האירופאים של ניו-זילנד: בריאות השיניים, אסטמה, סוכרת, השמנה, מחלות לב וגאוט, כולם הופיעו "פתאום" באוכלוסיה ממנה מחלות אלו נעדרו כמעט כליל קודם להגירה. גם באוכלוסיית הילידים שנשארה מאחור באיים עלתה שכיחות המחלות האלה, וגם שם יש תיעוד מפורט ומדויק של הגידול בכמות צריכת יבוא המזון המערבי (סוכר קמח ושמן), ועדיין, ההבדלים בין המקומות מדהימים, מובהקים וחד משמעיים (כך למשל, קצב הגידול באחוזי ההשמנה היה כפול בקרב המהגרים ליבשת לעומת הילידים מאחור).
למרות ייחודו ומשמעותו, מחקר זה נותר בקרן זוית של ההיסטוריה המדעית. הוא רחב, הוא מקיף, הוא יסודי, הוא ארוך טווח ונעשה בכלי מדידה מערביים ואיכותיים, ומסקנותיו חד משמעיות (בעיני): איבוד מסורת האכילה ומעבר למזון מתועש ומערבי מביא לתחלואה מהירה ודרמטית.
כאלה אנחנו.
אנושיים.
פשוטים.
אנחנו נועדנו לאכול אוכל פשוט, טבעי ומקומי. אחת לגופנו אם הוא עתיר חלבונים, שומנים או פחמימות, ובלבד שהמזון אינו מעובד ואינו תעשייתי. קמח וסוכר אינם מזונות טבעיים ופשוטים. אלו מזונות מודרניים, מערביים, מעודדי תחלואה. שמנים טבעיים, מפירות או מחיות, ויהיו אלה רווים ככל שיהיו (הקוקוס הוא השומן הרווי ביותר בטבע. 87% רווי), הם טובים ובריאים לנו. לעומת זאת שמנים מלאכותיים המופקים מזרעים מעולם לא היו חלק מהתפריט האנושי ולא ברור לי למה אנשים עדיין מתפלאים כשהם שומעים את זה.
אתם ואני לא צריכים לנסוע עד לאוקיינוס השקט כדי לדעת שגם כאן בארצנו הקטנטונת (שנראית יבשת עצומה לעומת אי האלמוגים האומלל והפסטורלי ההוא), הבחירה בבריאות או בתחלואה היא בעיקרה בצלחת. אנחנו לא צריכים להיות ילידים עם תסרוקת אפרו כדי להיות בריאים ואנחנו לא צריכים לקנות כל שטות פירמידה-תזונתית-מודרנית שממציאים לנו בתור "נוסחת פלא" לבריאות.
רוצים להיות בריאים? תאכלו דברים שלמים מהים, מהאדמה, מהעצים ומהשיחים ואל תאכלו דברים שמגיעים בבקבוקים, באריזות או בשקיות.
פשוט, לא?
תהיו לי בריאים, שמחים ומאושרים ותספרו לנו מה הולך אצלכם.


Share/Bookmark

By מר קדמוני with 20 comments

20 הערות קוראים:

מעניין!
ממליץ לך לקרוא ספר בשם "פרות קדושות וחזירים משוקצים" של מרוין הריס.

כול כך פשוט וכול כך נכון.

יופי של פוסט תודה

גם בישראל ראינו שהאוכלוסיה התימנית והאתיופית עם השינוי התזונתי החלו לפתח מחלות מערביות כמו סוכרת שלא היו שכיחות באוכלוסיה הזו קודם.

למרות שתמיד תהיתי בעניין. הרושם שאני קיבלתי זה שרב המאכלים התימניים מכילים בצק בצורה זו או אחרת. ועדיין התימני ה"קלאסי" הוא די רזה.

שלום אורלי וברוכה הבאה למגיבים כאן. את צודקת, התימנים היא דוגמא לקהילה שהיו בה אפס (0) אחוזי סוכרת עם עלייתם ארצה ב"מרבד הקסמים" ולאחר חמש שנים בלבד נתוני הסוכרת הגיעו אצלם בדיוק לרמה הכלל ארצית. כך גם נתוני השמנה, התקפי לב, סרטן ועוד - מחלות שהיו נדירות מאוד בתימן או עם עלייתם ארצה.
ההבדל הגדול מבני הטוקלאו הוא שהתיאוריה המקובלת של "שומן=מחלות לב" נאמרה גם לגבי התימנים, כביכול הסיבה להדרדרות בבריאותם נובעת מעודף שומן שאכלו כאן בארץ לעומת תימן (זו שטות). אצל בני הטוקלאו אי אפשר לומר את זה כי מראש הם אכלו יותר שומן רווי מכל תרבות אחרת!
ספציפית לגבי התימנים ותזונתם ה"מקורית" הרי שהיא היתה עם סוכר מועט מאוד, אם בכלל (לא היה), מוצרי קמח בטחינה גסה מאוד, ירקות, תמרים, הרבה חמאה (!), ובשר צאן ודגים.
בארץ החליפו בג'חנון את השמן למרגרינה, את הקמח המקומי בלבן, והתחילו לאכול אותו עם סוכר. ומכאן הדרך להשמנה ותחלואה היא קצרה.
בנושא החמאה: עדיין תימנים ממליצים על "סמנה" שהיא חמאה מומסת ונקייה ממשקעים, בדיוק כמו הגי'ה ההודית. התימנים מוסיפים לה זרעי חילבה וכך גם סבתא של אישתי (תימניה אסלית וחולת סוכרת) הכינה כזה לכל הילדים שלנו כתרופה בדוקה נגד כל דבר.
התימנים ראויים לפוסט נפרד, זה נכון.

אם כבר ציינת פוסט נפרד, אז נראה לי מעניין לסקור את מאכלי העדות השונות (אותי מעניין בעיקר עדות המזרח כי יש לי תחושה שאכלו קצת בריא יותר, אבל אני משוחד) בארץ טרם העלייה, זה אמור להיות מעניין.

נחמד מאוד. אני חובבת גדולה של חלב קוקוס, אבל היום במקרה גם העפתי מבט ברשימת המרכיבים לו וחשכו עיני. כמה חבל שבישראל אי אפשר לקנות את זה טרי בלי חומרים משמרים ושאר זוועות.

כתבה מעניינת ב"הארץ":

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1240857.html

ירקות קפואים זה סבבה לפי מה שקראתי

אז ההגרדה של בקבוקים ושקיות לא הכי מדויקת

יותר נכון לאכול דברים טבעיים שגודלים ולא מעבדים אותם

שלום דעאל

ראשית תודה על מאמריך. יש לי מספר שאלות חשובות, אך אני לא מצליח לשאול באתרך, שמשום מה אין אפשרות לקבל הודעה במייל מתי יש תשובה או תגובה לשאלתי.
ביחס למסקנתך מהטוקלאו, ואני מצטט: "אנחנו נועדנו לאכול אוכל פשוט, טבעי ומקומי. אחת לגופנו אם הוא עתיר חלבונים, שומנים או פחמימות, ובלבד שהמזון אינו מעובד ואינו תעשייתי". זכורני שקראתי באחד הספרים (המצדדים בתזונת בשר), שהשלדים עד לתקופה החקלאית היו בריאים ועם שיניים בריאות, אך מאז המהפכה החקלאית, לפתע אנו רואים מומיות ממצרים עם סתימות בעורקים וחורי ענק בשיניהם וכו'. והרי המצרים אכלו ג"כ אוכל מלא טבעי פשוט ומקומי, ורק הם הוסיפו עמילנים על הבשר שאכלו קודם. אז למה המצרים היו פחות בריאים מהטוקלאו והתימנים?
בתודה

הי אביב ותודה על השאלה. תגובות אחרונות מפורסמות בראש הדף משמאל, אבל יש פה הרבה תנועה...
מכל מקום, אתה צודק שהשלדים טרם התקופה החקלאית היו, באופן כללי, בריאים, חסונים, גבוהים (ללא בריחת סידן, שיניים רקובות וכו' - מכלול של תופעות שאופייניות לשלדים לאחר המהפיכה החקלאית).
המצרים הקדמונים (פרעונים וכו') הם לחלוטין לאחר המהפיכה החקלאית, ויותר מכך, הם היו אחת התרבויות היותר מפותחות מבחינה חקלאית. החיטה היתה מקור המזון העקרי, והמאכל הלאומי היה בירה (כן). הם לא הוסיפו עמילנים אלא דגנים.
כך למשל מתאר התנך (שמות, מא) את אסטרטגית שמירת המזון לשבע שנות הרעב במצרים (שלא במקרה מתוארות בחלום פרעה כשיבולים שדופות - אין חיטה אין אוכל בטרמינולוגיה ובחלומות המצריים). אוכל מצרים מתואר שם כ"בר", היינו חיטה.
"ויקבוץ את-כל-אוכל שבע שנים, אשר היו בארץ מצריים, וייתן-אוכל, בערים: אוכל שדה-העיר אשר סביבותיה, נתן בתוכה. ויצבור יוסף בר כחול הים, הרבה מאוד--עד כי-חדל לספור, כי-אין מספר."

תודה דעאל.
אינני בטוח שהבנתי נכון את כוונתך. שאלתי לפי הקביעה ש" אחת לגופנו אם הוא עתיר חלבונים, שומנים או פחמימות, ובלבד שהמזון אינו מעובד ואינו תעשייתי", מה בין התימנים (והטוקלאו וקהילות רבות אחרות) למצרים הקדמונים. בתשובתך כתבת ש: 1. החיטה היתה המזון העיקרי. 2. המצרים הוסיפו דגנים ולא עמילנים. 3. המצרים שתו בעיקר בירה.
מבין 3 הנקודות הללו, הרי נקודות 1-2 גם כן נכללות במזון "פשוט, טבעי ומקומי"? והרי גם התימנים בישלו וטחנו דגנים? והרי אם עמים מסוימים מבשלים אורז הגדל במקומם, אז המצרים טחנו חיטה הגדלה במקומם. ונשארה לפי זה רק נקודה 3 – הבירה. האם אתה באמת תולה בה את כל ההבדל בין התימנים?
וכוונתי שאם אתה מאשים גם את החיטה, אז הנוסחה ש"אנחנו נועדנו לאכול אוכל פשוט, טבעי ומקומי. אחת לגופנו אם הוא עתיר חלבונים, שומנים או פחמימות, ובלבד שהמזון אינו מעובד ואינו תעשייתי" לא מדויקת לכאורה, ויש להחריג ממנה חיטה, ואולי עוד דברים.
בנוסף, האם התימנים לא אכלו חיטה?

איני דעאל, אך אשמח להתייחס לחלק משאלתך.
חיטה איננה מזון שאתה יכול לאכול "סתם ככה". בחיטה ודגנים באופן כללי יש אנטי-נוטריינטס, משמע רעלנים. כדי לנטרל את הרעלנים צריך לעבד את הדגנים, אחרת אתה תהיה בבעיה.
לכן הם לא נכנסים לקטגוריה, כי הם נחשבים אוכל מעובד.

בנוגע לתימנים, אשאיר זאת לדעאל, אני לא בדיוק מומחה לנושא ולא ארצה לפרט תיאוריות לא מבוססות.

תודה ד"ר. צודק בהחלט.
ואביב, אני לא בטוח מה *באמת* מטריד אותך, אבל אמרתי במספר הזדמנויות שגוף האדם מסוגל לשגשג במגוון רחב של תפריטים. אתה רוצה לאכול בדיוק כמו התימנים, בבקשה, ראה את הפוסט שלי על הנושא.
מכל מקום, המצרים היו תרבות חקלאית המבוססת חיטה, וכך בדיוק נראים השלדים שלהם.
אם אתה רוצה המלצה תזונתית פשוטה ברורה ויעילה (כך מוכח ממנעד רחב מאוד של תרבויות ילידיות בהווה ובעבר)- אל תאכל דגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים וכן תאכל אוכל גולמי, מקומי וטבעי.
כל השאר זה כבר התפלפלויות.

תודה דעאל.

אני מחפש את האמת, ובודק את הנושא כמיטב יכולתי. ומכיון שאתה עשית עלי רושם של אדם כנה, ומכיון שהנוסחה שכתבת פה לא מתיישבת אצלי, לכן אני שואל.
וברשותך עדיין לא הבנתי, ואני מעתיק מה ששאלתי במייל לאחר תשובתך האחרונה שם:
ברור שבני אדם לא מעכלים חיטה. אבל הרי גם דוחן ודורה הם לא מעכלים, והתימנים ודאי בישלו את הדוחן והדורה. האם אתה מתכוין שההבדל (בין התימנים למצרים) בהקשר לאוכל הפשוט הוא (מחוץ לכך שבחיטה יש גלוטן), שהמצרים טחנו התפיחו ואפו, והתימנים רק בישלו?
כוונתי בעיקר לומר שהמסקנה ש"אנחנו נועדנו לאכול אוכל פשוט, טבעי ומקומיוכו' ובלבד שהמזון אינו מעובד ואינו תעשייתי" היא לכאורה גורפת מדאי, ולפחות לפי דבריך במקומות אחרים. שהרי נניח שהמצרים היו רק מבשלים את החיטה, הרי גם אז גלוטן החיטה היה מזיק להם. והרי עם שיאכל הרבה מאוד
אגוזים טבעיים ביחד עם אוכל פשוט נוסף (שזה כמו הטוקלאו האוכלים הרבה מאוד אגוז קוקוס, אך בהבדל אחד, שאותו עם יאכל במקום קוקוס אגוזים הגדלים במקומו עם הרבה אומגה 6), הרי הוא יגביר יותר מדאי את אחוז האומגה 6 וזה יזיק לו
משמעותית. ועם שהיה אוכל גם חיטה מבושלת וגם הרבה אגוזים חיים, לא היה בריא על אף שתזונתו פשוטה ומקומית.
ובקיצור לסיכום, הנוסחה "פשוט טבעי ומקומי" גורפת מדאי ומטעה, ויש להחריג ממנה דברים רבים.
למה שאלה זו היא התפלפלות?

כתבה מעניינת וכמה האורח חיים והתזונה שלהם נכונים!

כתבה מעניינת וכמה האורח חיים והתזונה שלהם נכונים!

הוסף רשומת תגובה